הֲרֵי שֶׁאֵין לוֹ מַה לוֹכַל. בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן וּבַשֵּׁינִי אֵינוֹ עוֹשֶׂה מְלָאכָה. בַּשְּׁלִישִׁי הוּא עוֹשֶׂה בְצִינְעָה. אֲבָל אָֽמְרוּ. תָּבוֹא מְאֵירָה לִשְׁכֵינָיו שֶׁהִצְרִיכוּהוּ לָכַךְ. בַּר קַפָּרָא אָמַר. אֲפִילוּ בַשְּׁלִישִׁי לֹא יַעֲשֶׂה כָל עִיקָּר. בַּר קַפָּרָא כְּדַעְתֵּיהּ. דְּבַר קַפָּרָא אָמַר. אֵין תּוֹקְפוֹ שֶׁלְאֵבֶל אֶלָּא עַד שֵׁלֹשָׁה יָמִים. רִבִּי אבָּא בְּרֵיהּ דְּרִבִּי פַּפַּי רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִיכְנִין בְּשֵׁם רִבִּי לֵוִי. כָּל תְּלָתָא יוֹמִין נַפְשָׁא טַייְסָא עַל גּוּפָא. סְבִירָה דְהִיא חָֽזְרָה לְגַבֵּיהּ. כֵּיוָן דְּהִיא חַמְייָא דְּאִישְׁתַּנֵּי זִיוֵיהוֹן דְּאַפּוֹי הִיא שָֽׁבְקָא לֵיהּ וְאָֽזְלָה לָהּ. לְאַחַר שְׁלשָׁה יָמִים הַכֶּרֶס נִבְקַעַת עַל פָּנָיו וְאוֹמֶדֶת לָהּ. הֵא [לָךְ] מַה שֶׁגָּזְלְתָּה וְחָמַסְתָּה וְנַתַתָּה בִי. רִבִּי חַגַּיי בְשֵׁם רִבִּי יֹאשִׁיָה מַייְתֵי לָהּ מִן הָכָא. וְזֵרִ֤יתִי פֶ֨רֶשׁ֙ עַל פְּנֵיכֶ֔ם וַאֲפִילוּ פֶּרֶ֭שׁ חַגֵּיכֶ֑ם. בְּאוֹתַהּ שָׁעָה אַךְ בְּ֭שָׂרוֹ עָלָי֣ו יִכְאָ֑ב וְ֜נַפְשׁ֗וֹ עָלָי֥ו תֶּאֱבָֽל׃ אָרִיסָיו וַחֲכִירָיו וְקַבָּלָיו הֲרֵי אֵילּוּ עוֹשִׂין. אִיכָּרָיו וְסַפָּנָיו וְגַמּיָּלָיו אֵינָן עוֹשִׂין. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר. הָֽיְתָה לוֹ פָרָה מְגַמֶּלֶת בָּעִיר הֲרֵי זֶה עוֹשֶׂה. אָמַר לֵיהּ רִבִּי יוֹסֵה. הָדָא דַתְּ אֲמַר בָּהוּא דְחַייָב לֵיהּ. הָא בַתְּחִילָּה אָסוּר.
Pnei Moshe (non traduit)
בהוא דחייב ליה. מקודם שהשכירה קודם ימי אבלו לכך הא בתחלה בימי אבלו אסור:
היתה לו פרה. מושכרת ביד אחרים בגמלת חלב למכור ה''ז עושה בימי אבלו:
איכריו. שחופרין בשדהו וספניו וגמליו שהיו מושכרין אצל אחרים אינן עושין אם נשלם הזמן מקודם לפי שאלו מדרך בני אדם להחליף מזה לזה ונראה כמשכיר בימי אבלו:
אריסיו. שקבלו שדה מן האבל למחצה לשליש ולרביע. וחכיריו בכך וכך כורים לשנה וקבליו שקבלו בקיבולת על כלהמלאכה הרי אלו עושין אע''פ שנשלם הזמן מקודם משום דארעא לאריסותיה קיימא והוה ליה כמי שהיתה מושכרת מתחלה מכיון שזה היה אריסו מקודם לכן:
כל תלתא יומין וכו'. גרסינן להא לקמן ביבמות. פ' בתרא בהלכה ג':
בר קפרא כדעתיה. לשיטתיה הוא דאזיל דאמר אין תוקפו של אבל וכו' וביום השלישי אכתי תוקפו הוא:
שהצריכוהו לכך. ולא שלחו לו שלא יצטרך לעשות מלאכה בימי אבלו:
הרי שאין לו מה לאכול. כך. הדין ביום הראשון וכו':
אָבֵל בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן אֵינוֹ נוֹתֵן תְּפִילִּין. בַּיּוֹם הַשֵּׁינִי הוּא נוֹתֵן תְּפִילִּין. אִם בָּאוּ פָנִים חֲדָשׁוֹת חוֹלְצָן כָּל שִׁבְעָה. דִּבְרֵי רִבִּי לִיעֶזֶר. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר. בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן וּבַיּוֹם הַשֵּׁינִי אֵינוֹ נוֹתֵן תְּפִילִּין. בַּשְּׁלִישִׁי הוּא נוֹתֵן תְּפִילִּין. אִם בָּאוּ פָנִים חֲדָשׁוֹת אֵינוֹ חוֹלְצָן. אִם בַּיּוֹם הַשֵּׁינִי אֵינוֹ נוֹתֵן תְּפִילִּין. צוֹרְכָה מֵימַר מִי שֶׁמֵּתוֹ מוּטַּל לְפַנָיו. אֶלָּא בְגִין דְתַנָּא דָא תַנָּא דָא. רִבִּי זְעוּרָה מַר עוּקְּבָּן בְּשֵׁם שְׁמוּאֵל. רִבִּי זְעוּרָה רַב יִרְמְיָה בְשֵׁם רַב. הֲלָכָה כְרִבִּי לִיעֶזֶר בִּנְתִינָה וּכְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בַּחֲלִיצָה. רִבִּי זְעוּרָה בָּעֵי. אִם וָתַן בַּיּוֹם הַשֵּׁינִי כְּרִבִּי לִיעֶזֶר מָהוּ שֶׁיֵּעָשֶׂה רִבִּי לִיעֶזֶר כְּרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ שֶׁלֹּא לַחֲלוֹץ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. 14a וְכֵינִי. אִם נָתַן בַּיּוֹם הַשֵּׁינִי כְּרִבִּי לִיעֶזֶר נַעֲשֶׂה רִבִּי לִיעֶזֶר כְּרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ שֶׁלֹּא לַחֲלוֹץ. אִין כֵּינִי נֹאמַר. הֲלָכָה כֵרִבִּי לִיֶעֶזֶר.
Pnei Moshe (non traduit)
אין כיני נאמר הלכה כר' אליעזר. הש''ס הוא דמתמה עלה דאם כך הוא שאפי' ביום השני אינו חולצן כלל א''כ לאיזה ענין איצטריך ליה לרב למימר הלכה כר' יהושע בחליצה שהרי לר' יהושע גופיה משלישי ואילך הוא דקאמר אינו חולצן ואם אנן נהגינן אף ביום השני שלא לחלוץ אף כשבאו פנים חדשות לא לימא אלא הלכה כר''א בנתינה בלחוד וממילא ידעינן דדוקא בנתינה הלכתא כוותיה אבל לא בחליצה ואף ביום השני אינו חולצן אפי' באו פנים חדשות ולא משני מידי:
אמר ר' ייסי בר' בון וכיני. כך הוא הדין באמת דכר''א בנתינה בלחוד הוא דקי''ל אבל לא בחליצה וא''כ אם נתן בשני כדיניה דר''א אינו צריך לחולצן אפי' אם באו פנים חדשות דהא בענין חליצה הלכה כר' יהושע דכל זמן שמותר להניחן אינו חולצן אף בשבאו פנים חדשות:
וכר' יהושע בחליצה. דמשלישי ואילך אינו חולצן אף אם באו פנים חדשות:
ר' זעירה בעי אם נתן ביום השני כר''א. דהלכתא כוותיה בהא ומיבעיא לן מהו שיעשה ר''א כר' יהושע שלא לחלוץ כלומר מהו שנעשה בדיניה דר''א כסברת ר' יהיושע בחליצה והיינו ביום השני אם איני צריך לחולצן כשבאו פנים חדשות דאלו לר''א הא ס''ל לדידיה דאפי' כל שבעה הוא חולצן מיהו לדידן דלא קי''ל כר''א בחליצה אלא כר' יהושע ולר' יהושע משלישי ואילך הוא דקאמר אינו חולצן דהא ביום השני סבירא ליה דאינו נותן כלל והשתא הבעיא היא ביום השני לדידן אי נהגינן ביה כסברת ר' יהושע בחליצה של יום השלישי ואינו חולץ לדידן גם ביום השני אפי' באו פנים חדשות:
אבל ביום הראשון אינו נותן תפלין. גרסי' להא לעיל בברכות פ''ג בהלכה א' ומשום הקושיא דמקשה על המתני' דהתם וכדמייתי נמי הכא לקמן:
ביום הראשון אינו נותן תפלין. עליו וילפינן מדקאמר ליה הקב''ה ליחזקאל פארך חבוש עליך מכלל דלכ''ע אסיר וכתיב ואחריתה כיום מר והלכך אינו נוהג אלא יום אחד:
אם באו פנים חדשות מן המנחמין חולצן כל שבעה. כלומר מיום השני עד סוף כל שבעה חולצן כשיבאו משילכו מניחן:
ר' יהושע. ס''ל דשני ימים אסור להניחן והא דכתיב כיום מר עיקר מרירות היא דהוי חד יומא אבל אבלות שני ימים הוון:
אם באו פנים חדשות. משלישי ואילך אין צריך לחולצן:
אם ביום השני וכו'. ופריך על המתני' דקתני התם מי שמתו מוטל לפניו פטור מן הק''ש ומן התפלין ואם אפי' ביום השני של אבילות אסור להניח תפלין לר' יהושע צריכא למימר מי שמתו מוטל לפניו דפטיר מן התפלין בתמיה:
אלא בגין דתנא דא. דתני ק''ש במתניתין תני נמי תפלין ואע''ג דמשנה דלא צריכא היא:
הלכה כר' אליעזר בנתינה. דביום השני הוא מניח תפלין:
שְׁנֵי אַחִין שְׁנֵי שׁוּתָפִין שְׁנֵי טַבָּחִים שְׁנֵי חֶנְווָנִים שֶׁאִירַע לְאֲחָד מֵהֶן דָּבָר הֲרֵי אֵילּוּ נוֹעֲלִין אֶת חָנוּתָן. (וַחֲבֵירָיו וּפוֹעֲלִין) [וַחַמָּרָיו וּפוֹעֲלָיו] עוֹשִׂין בְּצִינְעָה בְמָקוֹם אַחֵר.
Pnei Moshe (non traduit)
עושין בצינעה במקום אחר. ולא בבית האבל:
שאירע לאחד מהן דבר. אבלות נועלין את חנותן שהוא דבר של פרהסיא והכל יודעין שיש לאבל שותפות בו:
אָבֵל כָּל זְמַן שֶׁמֵּתוֹ מוּטַּל לְפָנָיו אוֹכֵל אֶצֶל חֲבֵירוֹ. אֵין לוֹ חֶבֵר אוֹכֵל בְּבַיִת אַחֵר. אֵין לוֹ בַיִת אַחֵר עוֹשֶׂה מְחִיצָה וְאוֹכֵל. אִם אֵינוֹ יָכוֹל לַעֲשׂוֹת מְחִיצָה הוֹפֵך אֶת פָּנָיו כְּנֶגֶד הַכּוֹתֶל וְאוֹכֵל. וְאֵינוֹ לֹא מֵיסַב וְאוֹכֵל. וְלֹא אוֹכֵל כָּל צוֹרְכוֹ. וְלֹא שׁוֹתֶה כָל צוֹרְכוֹ. וְלֹא אוֹכֵל בָּשָׂר וְלֹא שׁוֹתֶה יַיִן. וְאֵין מְזַמְּנִין עָלָיו. וְאִם בֵּירַךְ אֵין עוֹנִין אַחֲרָיו אָמֵן. וַאֲחֵרִים שֶׁבֵּירְכוּ אֵינוֹ עוֹנֶה אַחֲרֵיהֶן אָמֵן. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים. בַּחוֹל. אֲבָל בַּשַּׁבָּת מֵיסַב וְאוֹכֵל. וְאוֹכֵל כָּל צוֹרְכוֹ. וְשׁוֹתֶה כָל צוֹרְכוֹ. וְאוֹכֵל בָּשָׂר וְשׁוֹתֶה יַיִן. וּמְזַמְּנִין עָלָיו. וְאִם בֵּירַךְ עוֹנִין אַחֲרָיו אָמֵן. וַאֲחֵרִים שֶׁבֵּירְכוּ עוֹנֶה אַחֲרֵיהֶן אָמֵן. אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל. הוֹאִיל וְהִיתַּרְתָּה לוֹ אֶת כָּל אֵילּוּ חִייְבֵיהוּ בִּשְׁאַר מִצְוֹתֶיהָ שֶׁלְתּוֹרָה. חַיֵּי שָׁעָה הִיתַּרְתָּה לוֹ חַיֵּי עוֹלָם לֹא כָל שֶׁכֵּן. רִבִּי יּודָה בַּר פָּזִי בְשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. הֲלָכָה כְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל. נִמְסַר לָרַבִּים אוֹכֵל בָּשָׂר וְשׁוֹתֶה יַיִן. נִמְסַר לַכַּתָּפִים כְּמִי שֶׁנִּמְסַר לָרַבִּים.
Pnei Moshe (non traduit)
אבל כל זמן שמתו מוטל לפניו וכו'. כל זה בברכות פ''ג בהלכה א' עד כמי שנמסר לרבים:
הֲרֵי שֶׁמְפַנִּין אוֹתוֹ מִקֶּבֶר לְקֶבֶר. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. מִשֶּׁיִיסָּתֵם הַגּוֹלֵל הָרִאשׁוֹן. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. מִשֶּׁיִסָּתֵם הַגּוֹלֵל הַשֵּׁינִי. רִבִּי יוֹנָה הֲוָה לֵיהּ עוֹבְדָה. שָׁאַל לְרִבִּי חֲנַנְיָה חֲבֵרוֹן דְּרַבָּנִן. אָמַר לֵיהּ. מִשֶּׁיִּסָּתֵם הַגּוֹלֵל הָרִאשׁוֹן. רִבִּי יִרְמְיָה הֲוָה לֵיהּ עוֹבְדָא. שָׁאַל לְרִבִּי זְעוּרָה. שָׁאַל רִבִּי זְעוּרָה לְרִבִּי אִמִּי. אָמַר לֵיהּ. מִשֶּׁיִּיסָּתֵם הַגּוֹלֵל הַשֵּׁינִי. אֲתַא לְגַבֵּיהּ. אֲמַר לֵיהּ. לְחוּמָרָא הוֹרִי לָךְ. רִבִּי יוֹנָה וְרִבִּי יוֹסֵה תְּרֵיהוֹן אָֽמְרִין. הָדָא דַתְּ אָמַר. בְּתוֹךְ שִׁבְעָה. אֲבָל לְאַחַר שִׁבְעָה כְּבָר עָבַר הָאֵבֶל. בְּשֶּׁנָּֽתְנוּ דַּעְתָּן לְפַנּוֹתוֹ. אֲבָל אִם לֹא נָתַן דַּעְתּוֹ לְפַנּוֹתוֹ מִשֶּׁיִיסָּתֵם הַגּוֹלֵל הָרִאשׁוֹן. כְּהָדָא. (גַּמְלִייֵל) [גַּמְלִיאֵל] דִּיקוֹנְתִּיָּה קָֽבְרוּנֵיהּ בּוּרְסָאיֵי גַּבּוֹן. בָּתָר תְּלָתָא יוֹמִין אִימְלְכוֹן מְחַזְרָא יָתֵיהּ. אֲתוֹן וּשְׁאָלוֹן לְרִבִּי סִימוֹן. אֲמַר לוֹן רִבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. מִכֵּיוָן שֶׁלֹּא נָתַתֶּם דַּעְתְּכֶם לַפַנּוֹתוֹ מִשֶּׁיִיסָּתֵם הַגּוֹלֵל הָרִאשׁוֹן. יֵישׁוּעַ אֲחוֹי דְדוֹרַיי הֲוָה לֵיהּ עוֹבְדָא. אֲתַא שְׁאַל לְרִבִּי אַבָּהוּ. אֲמַר לֵיהּ. מִשֶּׁיִּסָּתֵם הַגּוֹלֵל הַשֵּׁינִי. אָמַר לֵיהּ רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא. עִמָּךְִ הָיִיתִי וּשְׁאַלְתִּינָהּ לְרִבִּי אֶבְוּדַּמָא דְמִן חֵיפָה. אָמַר. מִשֶּׁיִיסָּתֵם הַגּוֹלֵל הָרִאשׁוֹן. אֲמַר לֵיהּ. אֲנָא לָא שְׁמָעִית. אִין שָׁמַעַת פּוּק וְהוֹרִי.
Pnei Moshe (non traduit)
א''ל ר' יעקב לר' אבהו עמך הייתי כשנשאל שאלה זו לר' אבודמא ואמר משיסתום גולל הראשון. וא''ל אני לא שמעתי זה מר' אבודמא ואם אתה שמעת פוק והורי כך:
גמליאל דיקונתיה. ממקום קונתיה ונפטר במקום בורסא וקברו בורסאי אצלן ולאחר שלשה ימים נמלכו לפנותו ולהחזירו לקברות מקימו ושאלו לר' סימין ואמר להם מכיון שלא נתתם דעתיכם בתחלה לפנותו תמנו משיסתום הגולל הראשון:
בשנתן דעתו. בתחלה לפנותו מקבר לקבר בהא הוא דס''ל הך תנא בתרא משיסתום גולל השני אבל אם בתחלה לא היה דעתו ע''מ לפנותו לקבר אחר ואח''כ נמלך ופינה אותו לדברי הכל מונין משיסתום הגולל הראשון:
הדא דאת אמר. דפליגי בהא דוקא אם מפנה אותו בתוך ז' משמת אבל לאחר ז' כבר עבר האבל ולכ''ע מונין השלשים משיסתום גולל הראשון:
אתא לגביה. כשבא ר' ירמיה אצל ר' חנניה וא''ל לחומרא הורו לך דמדינא מתחיל למנות משיסתום גולל הראשון:
אית תניי תני משיסתום גולל הראשון. חל האבלות מיד ואע''פ שלאחר כך מפנין אותו לקבר השני ואית תניי תני וכו':
הֲרֵי שֶׁמּוֹלִיכִין אוֹתוֹ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם. כְּגוֹן אִילֵּין דְּקָֽבְרִין בְּבֵית שָׁרֵיי. אִת תַּנָּיֵי תַנֵּי. אֵילּוּ שֶׁכָּן מוֹנִין מִשֶּׁיָצָא הַמֵּת. וְאֵילּוּ שֶׁשָּׁם מוֹנִין מִשֶּׁיִיסָתֵם הַגּוֹלֵל. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. אֵילּוּ וָאֵילּוּ מוֹנִין מִשֶּׁיִיסָתֵם הַגּוֹלֵל. רִבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. הַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר גְּדוֹל הַמִּשְׁפָּחָה. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי אַסּי. לְחוֹמָרִין. מָהוּ חוֹמָרִין. אִם הָיָה גְדוֹל הַמִּשְׁפָּחָה כָאן. אֵילּוּ כָאן מוֹנִין מִשֶּׁיָצָא הַמֵּת וְאֵילּוּ שֶׁשָּׁם מוֹנִין מִשֶּׁיִּיסָתֵם הַגּוֹלֵל. אִם הָיָה גְדוֹל הַמִּשְׁפָּחָה שָׁם. אֵילּוּ וָאֵילּוּ מוֹנִין מִשֶּׁיִיסָתֵם הַגּוֹלֵל. כְּהָדָא. גַּמְלִיאֵל זֵוּגָא דָמְכַת אַחְתֵּיהּ. סְלַק הִילֵּל אַחֲוֵהּ עִימֵּיהּ. אָמַר לֵיהּ רִבִּי מָנָא. מִכֵּיוָן שֶׁאַתְּ גְּדוֹל מִשְׁפָּחָה כַּד תְּהֵא סְלַק גַּב אָחוּךְ הֲוֵי שְׁלַף סַנְדָּלָךְ.
Pnei Moshe (non traduit)
כהדא גמליאל זוגא. כך שמו. נפטרה אחותו כאן והעלה אותה לקברה במקום אחר וסליק הלל אחיו עמו אח''כ וא''ל ר' מנא להלל מכיון שאתה גדול המשפחה הכל נגררין אחריך וכשתעלה גבי אחיך שהם שמה אז הוי שליף סנדלך וכלומר לכשיתחיל האבילות שלך וזהו משיסתום הגולל תחלוץ הסנדל עם שאר האחים בזמן א' שהכל הולך אחר גדול המשפחה:
ואית תניי תני וכו'. הכל הולך אחר גדול המשפחה. כדמפרש ואזיל לחומרין שאם גדול המשפחה נשאר כאן אז הוא דאמרינן כהך תניא קמייתא שאלו שהן כאן מונין משיצא המת וכו' אבל אם הגדול משפחה הולך ללוות את המת לשם ונשארו שאר כאן בהא הוא לחומרא דבין אלו ובין אלו מונין שבעה ושלשים משיסתום הגולל ולא מקודם:
הרי שמוליכין אותו. אם מוליכין את המת ממקם למקום לקוברו שם וכגון אילין דקברין בבית שריי שמוליכין למקום בית שערים וקוברין מתיהן מאימתי מתחיל האבלות. ופליגי תנאי בהא אית תניי וכו'. אלו אבלים שנשארו כאן מונין משיצא המת מהעיר ואלו ההולכין לשם מונין משיסתום הגולל:
הֲרֵי שֶׁבָּא וּמַצָא אֵבֶל בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ. בַּשֵּׁינִי וּבַשְּׁלִישִׁי מַשְׁלִים עַמָּהֶן. בָּרְבִיעֵי מוֹנֶה לְעַצְמוֹ. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. אֲפִילוּ (בַּשִּׁישִׁי) [בָּרְבִיעִי] מַשְׁלִים עַמָּהֶן. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר. הֲלָכָה כְרִבִּי שִׁמְעוֹן בְּשֶׁאֵינוֹ גְדוֹל מִשְׁפָּחָה. אֲבָל אִם הָיָה גְדוֹל מִשְׁפָּחָה מוֹנֶה לְעַצְמוֹ. כְּהָדָא רִבִּי מָנָא הוֹרֵי לְרִבִּי אַרְמֵנִייָא. מִכֵּיוָן שֶׁאַתְּ גְּדוֹל מִשְׁפָּחָה מְנֵה לְעַצְמָךְ. בְּשֶׁלֹּא הוּרְאוּ לוֹ רוֹב פָּנִים. אֲבָל אִם הוּרְאוּ לוֹ רוֹב פָּנִים נוֹטְלוֹ לַמֶּרְחָץ. כְּהָדָא רַב הוּנָא הוֹרֵי לַאֲחוֹי דֵּרִבִּי יְהוּדָה בַּר זַבְדִּי. מִכֵּיוָן שֶׁהוּרְאוּ לוֹ רוֹב פָּנִים נוֹטְלוֹ לַמֶּרְחָץ.
Pnei Moshe (non traduit)
בשלא הוראו לו רוב פנים. הא דתמרינן שאם בא לאחר שלשה מונה לעצמו דוקא בשלא הוראו לו רוב מהמנחמין פנים כלומר שלא מצא מנחמין אצל זה שהוא בבית אבל אם הוראו לו פנים מרוב המנחמין שמצא מנחמין אצלו. נוטלו למרחץ. כלומר אפי' בא בשביעי ימצא מנחמין אצלו כבר כלו ימי שבעה דמקצת היום ככולו ומותר ברחיצה מדינא וזה שהוא כאן נוטלו לוה שבא עמו והולכין למרחץ וכלומר דכמו שכלו שבעה לזה כך כלו לזה דהואיל ומצא מנחמין מונה עמהן לעולם:
רבי שמעון אומר וכו' הלכה כר''ש בשאינו גדול משפחה. זה שבא מן הדרך ומצא אבילות בתוך ביתו אבל אם היה גדול משפחה ובא ברביעי מונה לעצמו:
ברביעי מונה לעצמו. בתחלה:
רבי שמעון אומר וכו' הלכה כדברי שהוא מוסיף ימים. להיות שוה לכל אדם וזהו כר''ש דהלכה כדברי המיקל באבל:
אָבֵל בַּשַּׁבָּת הָרִאשׁוֹנָה אֵינוֹ הוֹלֵךְ לְבֵית הַכְּנֶסֶת. בַּשְּׁנִייָה הוֹלֵךְ לְבֵית הַכְּנֶסֶת וְאֵינוֹ יוֹשֵׁב בִּמְקוֹמוֹ. בַּשְּׁלִישִּׁית יוֹשֵׁב בִּמְקוֹמוֹ וְאֵינוֹ מְדַבֵּר. בָּרְבִיעִית שׁוֹוֶה לְכָל אָדָם. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. אֵיפְשַׁר לוֹמַר בַּשַּׁבָּת הָרִאשׁוֹנָה שֶׁהָרַבִּים מִתְעַסְּקִין עִמּוֹ. אֶלָּא הַשְּׁנִייָה הִיא הָרִאשׁוֹנָה. הַשְּׁלִישִּׁית הִיא הַשְּׁנִייָה. הָרְבִיעִית הִיא הַשְּׁלִישִּׁית. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. אָבֵל בַּשַּׁבָּת הָרִאשׁוֹנָה הוֹלֵךְ לְבֵית הַכְּנֶסֶת וְאֵינוֹ יוֹשֵׁב בִּמְקוֹמוֹ. בַּשְּׁנִייָה יוֹשֵׁב בִּמְקוֹמוֹ וְאֵינוֹ מְדַבֵּר. בַּשְּׁלִישִּׁית שׁוֶֹה לְכָל אָדָם. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר. הֲלָכָה כְדִבְרֵי מִי 14b שֶׁהוּא מוֹסִיף יָמִים.
Pnei Moshe (non traduit)
איפשר לומר בשבת הראשונה. של שבעה דאיצטריך ליה לומר אינו הולך לבהכ''נ בתמיה שהרי רבים מתעסקין עמו להראות לו פנים כדלעיל אלא השנייה שהיא לאחר שבעה היא הראשונה ועלה אמרו שאינו הולך לבה''כ והשלישית שהיא שבת שלאחריה היא השנייה שאמרו הולך ואינו יושב במקומו והרביעית היא השלישית שאמרו יושב במקומו ואינו מדבר:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source